החלטה בתיק בר"ע 49105-09-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 3.8.11 (השופטת נטע רות ונציגי הציבור מר נס ומר עמל; ס"ק 571/09).

רקע וטענות הצדדים

2.      בין הצדדים התגלעה מחלוקת עקב החלטת המבקשת להעביר את משרדיה וכן לצמצם את מצבת כוח האדם. על רקע זה, הגישה המשיבה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בבית הדין האזורי. במהלך הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר הפניית ההכרעה בסכסוך לבוררות בפני השופטת [בדימוס] דינה אפרתי; הליך הבוררות הוביל לחתימה על הסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק בוררות, וכן נקבע בו כי מחלוקות בין הצדדים תידונה בין נציגי הצדדים ובמידה ולא תיפתרנה - תובאנה בשנית לבוררות; המפלגה החלה לפעול ליישום סעיפי פסק הבוררות ובמקביל החלה בהסדרת זכויות העובדים בהתאם.

משנתגלעה מחלוקת בנוגע לתחשיב זכויות העובדים לעניין רכיב פיצויי הפיטורים, הוגשה בקשה מטעם המשיבה בפני הבוררת, בו טענה כי המפלגה לא הייתה רשאית לכלול בשיעור הפיצויים שחושבו את הפרשותיה לקופת הפנסיה.

ביום 20.10.09 נתקבל פסק בוררות נוסף בו קיבלה הבוררת, את בקשת המשיבה שלא לקזז את ההפרשות שנצברו בקופת הפנסיה מכספי הפיצויים המגיעים לעובדים.

ביום 1.11.09 הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבוררות בעטיין של מספר עילות מחוק הבוררות: חריגה מסמכות; העדר הכרעה בשאלה שהבורר נדרש להכריע בה; אי מתן הזדמנות נאותה לטעון טענותיה או להביא ראיות; תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנות הציבור.

ביום 3.8.11 דחה בית הדין האזורי את הבקשה על כל ראשיה ואישר את פסק הבוררות; מכאן הערעור.

3.      ביום 22.9.11 הגישה המבקשת הבקשה דנן; בנימוקי הבקשה, ציינה ב"כ המבקשת כי, המבקשת, מפלגת העבודה הישראלית, עברה שינויים רבים, כי יושב ראש התנועה וארבעה חברי כנסת נוספים פרשו ממנה, כי הוא עצמו פוטר משירות המבקשת וכי רק לאחרונה נבחרה יושבת ראש חדשה למבקשת.

עוד ציין ב"כ המבקשת כי לא ברור מהו ההליך להשגה על פסק דינו של בית הדין האזורי האם כערעור על הליך קיבוצי או כערעור על פסק דין "רגיל" ובשל כך לבד יש "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור.בנוסף, ציין ב"כ המבקשת כי יש להתחשב בכך שפסק הדין ניתן בתקופת הפגרה וכי היה צורך בהסדרת המשך הייצוג על ידו.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה בנימוק כי המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אחרת בהליך של סכסוך קיבוצי, אשר המועד להגשתה, שהינו שבעה ימים - חלף; אף באם לא יימנו ימי הפגרה במניין הימים, טוענת המשיבה - הוגשה הבקשה באיחור.

לחילופין, טוענת המשיבה, כי אף אם המועדים לערעור הינם כעל פסק דין "רגיל" - הרי שהמדובר בבקשת רשות ערעור, אשר חמישה עשר הימים הנדרשים להגשתה - חלפו טרם הגשת הבקשה.

עוד טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" וכי סיכויי הערעור נמוכים.

5.      המבקשת הגיבה כי, ככל שהמדובר בבקשת רשות ערעור הרי שהיא נזקקת לארכה של שמונה ימים; בנוסף טוענת המבקשת כי לבא כוחה לא היתה הרשאה לפעול בשמה טרם חידוש מינויו וכי ההליך בבית הדין האזורי לא התנהל כהליך של סכסוך קיבוצי.

עוד טוענת המבקשת כי נסיבות העניין החריגות מהוות "טעם מיוחד" להגשת בקשת רשות הערעור באיחור וכי סיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים.

דיון והכרעה

6.      ראשית, נבהיר מהי מערכת הכללים החלה על הערעור לצורך קביעת המועדים להגשת הודעת הערעור.

המסגרות האפשריות לענייננו, הינן תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות סדרי הדין") וכן תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969 (להלן: "תקנות סדרי הדין בסכסוך קיבוצי").

בנסיבות המקרה דנן, נפתח ההליך בבית הדין האזורי לעבודה כבקשת צד בסכסוך קיבוצי, בו עילת הבקשה היתה סעדים שבסכסוך קיבוצי.

עוד יש לשים לב כי בית הדין האזורי ראה בהליך דלמטה הליך של סכסוך קיבוצי וראיה לכך ניתן למצוא בהחלטתו, המופיעה בפרוטוקול הדיון מיום 12.4.10: